משנה תורה, מצוות לא תעשה רפ״א

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

281 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר השופט שלא לשמוע אחד מבעלי הדין שלא בפני בעל דינו. והוא אמרו לא תשא שמע שוא, שברוב יהיו בעלי דין שלא בפני בעל דינם והזהיר השופט משמוע אותם הדברים, כדי שלא תכנס לנפשו צורת הדברים אין יושר להם ולא אמתות. ולשון מכילתא לא תשא שמע שוא אזהרה לדיין שלא ישמע מבעל דין עד שיהיה בעל דינו בפניו ואזהרה לבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהיה חבירו עמו, ולהזהיר מזה הענין אמר מדבר שקר תרחק כמו שנתבאר ברביעי משבועות דף ל"א. ובכלל לאו זה גם כן אמרו אזהרה למספר לשון הרע והמקבלו ומעיד עדות שקר כמו שהתבאר במכות דף כ"ג. ואלה המשפטים, הלכות סנהדרין פכ"א:

281 ספר מצוות גדול פתח ↗

לא תשא שמע שוא אזהרה למקבל לשון הרע ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חברו:

281 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְתִשָּׂא שָׁמְעוֹ

1 שלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עימו, שנאמר "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" שמות כג, א.

281 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לשמוע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חבירו דכתיב לא תשא שמע שוא. שמות כג. ובכלל זה שלא יקבל לשון הרע.

281 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ טַעֲנַת בַּעַל דִּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין חֲבֵרוֹ – שֶׁלֹּא יִשְׁמַע הַדַּיָּן טַעֲנַת הָאֶחָד שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג א לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. וְהַטַּעַם לְפִי שֶׁבְּנֵי אָדָם יְדַבְּרוּ דִּבְרֵי שָׁוְא שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּינָם, וְצִוָּה הַדַּיָּן עַל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכְנִיס בְּנַפְשׁוֹ כְּזָבָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶם. וְכֵן בָּא בַּמְּכִילְתָּא שם שֶׁאַזְהָרָה זוֹ שֶׁל לֹא תִשָּׂא וְגוֹ', עַל זֶה נֶאֶמְרָה. וְעוֹד אָמְרוּ שָׁם, שֶׁהִיא אַזְהָרָה גַּם לְבַעַל הַדִּין שֶׁלֹּא יִטְעַן גַּם הוּא טַעֲנוֹתָיו לַדַּיָּן שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּינוֹ, וַאֲפִלּוּ יִרְצֶה לִשְׁמֹעַ אוֹתָן הַדַּיָּן, וְעַל זֶה נֶאֱמַר גַּם כֵּן שם ז מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכות כג א שֶׁזֶּה הַלָּאו כּוֹלֵל מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, וּמְקַבְּלוֹ, וּמֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, כִּי הַשֶּׁקֶר נִתְעָב וְנֶאֱלָח בְּעֵינֵי הַכֹּל, אֵין דָּבָר מָאוּס מִמֶּנּוּ, וְהַמְּאֵרָה וְהַקְּלָלָה בְּבֵית כָּל אוֹהֲבָיו, מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵל אֱמֶת וְכָל אֲשֶׁר אִתּוֹ אֱמֶת, וְאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה וְחָלָה אֶלָּא בַּמִּתְדַּמִּים אֵלָיו בְּמַעֲשֵׂיהֶם, לִהְיוֹתָם אֲמִתִּיִּים כְּמוֹ שֶׁהוּא אֵל אֱמֶת, וְלִהְיוֹתָם מְרַחֲמִים כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהוּא רַחוּם, וְלִהְיוֹתָם גּוֹמְלֵי חֲסָדִים כְּמוֹ שֶׁהוּא רַב הַחֶסֶד. אֲבָל כָּל מִי שֶׁמַּעֲשָׂיו בְּהֵפֶךְ מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וְהֵם בַּעֲלֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁהֵם בְּהֶפֶךְ מִדּוֹתָיו מַמָּשׁ, כְּמוֹ כֵן תָּנוּחַ עֲלֵיהֶם לְעוֹלָם מָה שֶׁהוּא הֵפֶךְ מִדּוֹתָיו, וְהֵפֶךְ מִדַּת הַבְּרָכָה שֶׁהִיא בּוֹ הִיא הַמְּאֵרָה וְהַקְּלָלָה, וְהֵפֶךְ הַשִּׂמְחָה וְהַשָּׁלוֹם וְהַתַּעֲנוּג שֶׁהֵם אִתּוֹ, הוּא הַדְּאָגָה וְהַקְּטָטָה וְהַצַּעַר, כָּל אֵלֶּה איוב כ כט חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים. וְעַל כֵּן הִזְהִירַתְנוּ הַתּוֹרָה לְהַרְחִיק מִן הַשֶּׁקֶר הַרְבֵּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. וְהִנֵּה הִזְכִּירָה בּוֹ לָשׁוֹן רִחוּק לְרֹב מֵאוּסוֹ מָה שֶׁלֹּא הִזְכִּירָה כֵּן בְּכָל שְׁאָר הָאַזְהָרוֹת. וּמִצַּד הָרִחוּק הִזְהִירַתְנוּ שֶׁלֹּא נַטֶּה אָזְנֵנוּ כְּלָל לְשׁוּם דָּבָר שֶׁנֶּחְשָׁב שֶׁהוּא שֶׁקֶר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין בְּבֵרוּר שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁקֶר, וּכְעֵין מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין מד ב הַרְחֵק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ. וּבְאָמְרִי מִדּוֹת בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי נִמְשָׁךְ בַּדָּבָר אַחֵר דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ ז"ל שֶׁיִּחֲסוּ אֵלָיו בָּרוּךְ הוּא שֵׁם מִדּוֹת עַל צַד הַמְקַבְּלִים, אֲבָל הוּא בָּרוּךְ הוּא לְגָדְלוֹ וְיִחוּדוֹ מִצַּד עַצְמוֹ אֵין לְיַחֵס אֵלָיו מִדּוֹת, כִּי הוּא וְחָכְמָתוֹ וְחֶפְצוֹ וִיכָלְתּוֹ וּמִדּוֹתָיו אֶחָד בְּלִי שׁוּם שִׁתּוּף וּפֵרוּד בָּעוֹלָם. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שבועות ל ב שֶׁכָּל דַּיָּן שֶׁיּוֹדֵעַ בְּדִין שֶׁהוּא מְרֻמֶּה שֶׁחַיָּב לְהִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, וְלֹא יֹאמַר אֶחְתְּכֶנּוּ וְיִהְיֶה קוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר הָעֵדִים. וְהַשְּׁבָחִים הַגְּדוֹלִים שֶׁמְּשַׁבְּחִין חֲכָמִים בְּבַקָּשַׁת הָאֱמֶת וְהַרְחָקַת הַשֶּׁקֶר בַּדִּין, וְיֶתֶר רֻבֵּי הַפְּרָטִים, מְבֹאָרִים בְּסַנְהֶדְרִין וּבַמִּדְרָשִׁים כְּמוֹ כֵן פכ"ה מה' סנהדרין וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים אֲבָל לֹא בִּנְקֵבוֹת, לְפִי שֶׁאֵינָן דָּנוֹת, וּלְכָךְ אֵינָן בִּכְלַל אַזְהָרָה זוֹ שֶׁלֹּא לְקַבֵּל טַעֲנַת בַּעַל דִּין אֶחָד שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּינוֹ, מִכָּל מָקוֹם בִּכְלַל לָאו זֶה הֵן שֶׁלֹּא יִטְעֲנוּ טַעֲנוֹתָם לְדִין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל הַדִּין. וְכֵן מֻזְהָרוֹת לְהַרְחִיק מִכָּל שֶׁקֶר כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ, הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.